אבחון של מחלות ראייה, וכמובן שגם טיפול יעיל וממוקד בהן, הם הכרחיים להתגברות על הלקות ולשיפור איכות החיים. מה שחשוב לא פחות הוא שחלק ניכר ממחלות העיניים החמורות יותר טומנות בחובן סיכון ממשי לעיוורון, בהיעדר טיפול הולם: בין אם עיוורון מלא או חלקי, ובין אם לתקופה מסוימת או לצמיתות. במאמר הבא נסקור כמה מחלות עיניים הגורמות לעיוורון ונסביר לכם מה חשוב לעשות על מנת לא להיות חלק מהסטטיסטיקה העגומה של נפגעי ראייה.
מה גורם לעיוורון? המחלות שחשוב להיזהר מהן
גלאוקומה
גלאוקומה נחשבת לגורם שכיח מאוד של עיוורון בלתי הפיך בעולם המערבי, בעיקר (אבל לא רק) בגילים מתקדמים. מחלת עיניים כרונית כזו – או למעשה קבוצה של מספר מחלות – גורמת לנזק חמור לעצב הראייה. בהמשך צפויה פגיעה בשדה הראייה, שעלולה להתפתח לכדי עיוורון מוחלט. ההערכות הן שכמעט שליש מהסובלים מגלאוקומה יחוו בשלב מסוים עיוורון בעין אחת, וכעשירית מהם בשתי העיניים.
אחת הבעיות העיקריות עם גלאוקומה היא שפעמים רבות המחלה מתפתחת מתחת לפני השטח במשך שנים, בלי שמודעים לכך שסובלים ממנה, בהיעדר תסמיני גלאוקומה ברורים. לכן אנשים הנמצאים בקבוצת הסיכון (גיל מבוגר, לחץ תוך עיני גבוה, היסטוריה משפחתית של המחלה ועוד) חייבים להיות עם האצבע על הדופק ולהיבדק באופן תדיר.
ניוון רשתית
ניוון רשתית, או ניוון מקולרי גילי (AMD), מהווה הגורם מספר אחת לאיבוד ראייה משמעותי בקרב אנשים בני חמישים ומעלה בעולם המערבי. ההערכות הן שכ-10% מבני 65 ומעלה סובלים מהמחלה, כשהתחזיות הן שהאחוז רק ימשיך לגדול בעשורים הבאים. כפי שניתן להסיק משמה, גיל מתקדם הוא אחד מגורמי הסיכון המרכזיים למחלה, כשבנוסף אפשר להצביע על היסטוריה משפחתית שלה, מגדר (נשים נוטות לסבול מניוון מקולרי יותר מגברים), גזע, השמנת יתר ועוד.
המחלה מאופיינת בניוון של תאי המקולה, אזור קטן במרכז העין בעל תפקיד עצום: מקולה הוא האזור שפעילותו מאפשרת לנו לראות בחדות. יש להדגיש שהמחלה אינה גורמת לרוב לעיוורון במלוא מובן המילה (הראייה ההיקפית למשל נשמרת), אולם הפגיעה בחדות הראייה נחשבת לחמורה כמעט באותה מידה.
רטינופתיה סוכרתית
כשמדברים על מחלות עיניים הגורמות לעיוורון, חשוב לקחת בחשבון שלעיתים מקור הבעיה הוא במחלה כרונית אחרת. רטינופתיה סוכרתית נחשבת לסיכון שכיח מאוד של מחלת הסוכרת, שהפכה כידוע למגפה של ממש בעשורים האחרונים. למעשה, כמחצית מחולי הסוכרת אצלם המחלה קיימת כבר למעלה מעשור צפויים לסבול מרטינופתיה בדרגת חומרה כזו או אחרת.
המחלה נובעת מפגיעה בכלי הדם המובילים דם לרשתית, עקב מצבו הבלתי מאוזן של משק הסוכר בגופם של חולי הסוכרת – לרבות צמיחת כלי דם חדשים ופגיעים, או לחלופין דליפת נוזלים. היא מתפתחת בצורה הדרגתית: בשלבים הראשונים שלה, ייתכנו הופעה של פסים או נקודות בשדה הראייה, טשטוש בראייה או קשיים בראיית לילה. ההידרדרות בראייה עלולה להיות מהירה מאוד, אפילו פתאומית, עקב היווצרות דימומים בחלל העין הפוגעים בטיב הראייה. בחלק מהמקרים הדם ייספג כעבור פרק זמן מסוים, בעוד שבאחרים מדובר בעיוורון בלתי הפיך.
אוטם של עצב הראייה
אוטם של עצב הראייה הוא גורם עיקרי לאיבוד פתאומי של הראייה, לרוב בחציו התחתון של שדה הראייה ובאחת משתי העיניים. המחלה עלולה להיות בצורה דלקתית וחמורה יותר (Artheritic Aion), אולם בחלק הארי של המקרים היא תופיע בצורה שאינה דלקתית (Naion).
אוכלוסיית הסיכון העיקרית של אוטם בעצב הראייה היא מבוגרים, אם כי אנשים בגיל מוקדם יותר (דוגמת גילי הביניים) עלולים לסבול ממנה. המחלה נגרמת בפועל עקב פגיעה באספקת זרימת הדם לראש עצב הראייה, כשהסיבות הנקודתיות לכך עשויות להיות ירידה משמעותית בלחץ הדם (בעיקר כאשר הדבר נובע ממחלה ממושכת, דוגמת יתר לחץ דם סוכרת), עלייה בלחץ התוך עיני או שילוב של שניהם.
ממברנה בעין
ממברנה בעין היא אחד מ"תוצרי הלוואי" של היפרדות זגוגית, בעיה הנעשית שכיחה בעיקר מסביבות גיל 50 ועלולה להיגרם עקב סיבות נוספות, דוגמת מחלות רשתית, מחלות סיסטמיות כרוניות, פגיעות בעיניים או ניתוחי עיניים קודמים. מדובר במצב בו מתפתח קרום בתוך העין (או ליתר דיוק – על גבי הרשתית), שעלול בשלבים המוקדמים לגרום לטשטוש ראייה. במצבים חמורים יותר, תיתכן פגיעה בחדות הראייה והיווצרות עיוותים בה, מה שמקשה על ביצוע פעולות יום-יומיות בסיסיות.
אם קיימת פגיעה בראייה עקב הממברנה, אפשר לטפל בה במסגרת הרפואה הקונבציונלית באמצעות ניתוח ויטרקטומיה. לעיתים באמצעות הרפואה הסינית אפשר להאט את קצב התפתחות הבעיה ולמנוע את הפגיעה המשמעותית בראייה, עד למצב בו ניתן להימנע מהניתוח – על כל הסיכונים והסיבוכים האפשריים שלו. ראוי לציין כי באמצעות הרפואה הסינית ניתן לטפל במגוון מחלות עיניים, ביניהן מחלות עיניים דלקתיות כדוגמת אובאיטיס.
חסימת וריד ברשתית
ורידים אחראיים על ניקוז הדם מהרשתית. הבעיה מתחילה כאשר יש קושי בניקוז, מצב הידוע בתור חסימת וריד הרשתית. הבעיה באה לידי ביטוי בדימום פנימי ברשתית, בין אם עקב חסימת הווריד ובין אם כתוצאה מחסימת סעיף וריד הרשתית, והיא עלולה להיגרם כתוצאה ממחלות שונות: יתר לחץ דם, גלאוקומה, סוכרת ועוד.
החסימה של וריד הרשתית עלולה לגרום להופעה של "כתמים" בשדה הראייה, או לחלופין לירידה דרסטית בראייה (בהתאם למיקום הפגיעה ולדרגת החומרה שלה). גם כאן ניתן למצוא פתרונות שונים מקשת הרפואה המשלימה, המבוססים על שיפור תהליך זרימת הדם לרשתית, טיפול בתסמיני בעיות שונות (למשל בצקת בעין) ושאיפה לטיפול באיברים שיצאו באיזון או במחלות שהאיצו את התפתחות החסימה.
