גלאוקומה היא אחת ממחלות העיניים היותר שכיחות ונפוצות שיש. מחלה זו מביאה לניוון חמור של עצב הראייה, ונחשבת לגורם מרכזי מאוד לעיוורון בעולם המערבי. סיבה מרכזית לכך היא שהתסמינים של המחלה פעמים רבות אינם מופיעים בשלבים הראשונים (לעיתים במשך שנים ארוכות), אלא רק כשהפגיעה כבר חמורה. לכן חשוב לדעת כיצד מבצעים אבחון גלאוקומה, גם בהיעדר תסמינים או כשמופיעים תסמינים ראשונים די כלליים. החדשות המעודדות הן שיש כמה דרכים יעילות ביותר להשלמת המשימה.
כך אבחון גלאוקומה נעשה במאה ה-21
השאלה הראשונה שיש לשאול היא מיהם בדיוק האנשים שחשוב שיגשו לאבחון גלאוקומה, כלומר, אנשים הנמצאים בדרגת סיכון מוגבר לסבול מהמחלה. לכל אדם מעל גיל 40 מומלץ לערוך בדיקת עיניים לאבחון מוקדם של גלאוקומה אחת לשנה. לאנשים הנמצאים בסיכון גבוה יותר לגלאוקומה, כגון אנשים שבהיסטוריה המשפחתית שלהם אובחנה גלאוקומה ואנשים הסובלים מסוכרת ולחץ דם גבוה, מומלץ להיבדק עוד לפני גיל ארבעים.
יש מגוון גדול של בדיקות ואבחונים שרופא העיניים יכול לערוך, וישנן כמה שאלות סביב בדיקות אלו: אילו בדיקות הכי מדויקות? אילו הכי חסכוניות? האם שימוש בהקרנות הוא חיוני ויעיל? איזה שילוב של בדיקות כדאי לערוך?
ניתן לסווג את הבדיקות לאבחון גלאוקומה לשלושה סוגים עיקריים: בדיקת לחץ תוך עיני, בדיקות שדה הראייה ובדיקות עצב הראייה.
הכלי המרכזי לצורך אבחון גלאוקומה: בדיקות לחץ תוך עיני
בדיקות לחץ תוך עיני מודדות את לחץ הנוזל בתוך העין על-ידי מדידת התנגדות הקרנית ללחץ חיצוני. האמצעי הנפוץ ביותר לביצוע הבדיקה הוא שימוש במכשיר טונומטר (Tonometry) שהינו מכשיר המחובר למנורת סדק אופטית. הטונומטר מודד את הלחץ התוך עיני במילימטר כספית. לפני ביצוע הבדיקה, הרופא מזליף טיפות הרדמה לעיני הנבדק ואז מודד את הלחץ התוך עיני על ידי הקרנת אור כחול חזק מהמכשיר לקרנית העין.
בעבר, אבחון גלאוקומה באמצעות טונומטר היה הבדיקה היחידה שבוצעה. רופאים השתמשו בה כדי לאבחן כמה שיותר מקרים של גלאוקומה בשלבים מוקדמים ככל שניתן, אולם נמצא כי בדיקת טונומטר לבדה לא מספיק רגישה ולא מספיק ספציפית. היום ישנם מכשירים למעקב אחר הלחץ התוך עיני בעלי אמינות גבוהה מאוד, המתאימים גם לשימוש ביתי.
בדיקות שדה הראייה
ברוב מקרי הגלאוקומה הראייה ההיקפית נפגעת ראשונה באופן הדרגתי, אולם מרבית החולים לא מרגישים בכך עד אשר נפגעת גם ראייתם המרכזית.
בדיקות שדה הראייה מודדות את כל שדה הראייה של כל עין בנפרד, ושל שתיהן יחד, כאשר מסתכלים קדימה, כולל אזורים הנמצאים מעל, מתחת ומצדי הקו המרכזי של הראייה. מטרת הבדיקות היא לזהות חסרים בשדה הראייה.
חלק מהרופאים טוענים כי בדיקות שדה הראייה אינן פרקטיות, משום שהן מצריכות ציוד גדול ומיוחד, כוח אדם מיומן והן אורכות זמן רב יחסית. עם זאת, אחרים מסכימים כי בדיקות אלו מדויקות והן נחוצות כדי להתגבר על המגבלות של בדיקת לחץ תוך עיני.
בדיקות של עצב הראייה
בדיקות עצב הראייה מאפשרות להעריך האם עצב הראייה תקין, או את מידת הנזק במידה וישנו. הבדיקות מתבצעות לרוב באמצעות מכשיר אופתלמוסקופ ישיר (המאפשר כיוון של קרן אור לתוך העין) או עקיף (העושה שימוש בהדמיה של פנים העין). בעזרת האופתלמוסקופ ניתן לזהות שינויים בעצב הראייה עוד לפני שמתגלים חסרים בשדה הראייה. בחלק מהמקרים, תתבצע הרחבת אישונים כדי להקל על איתור נזקים שנגרמו לעצב הראייה, ובאחרים ייעשה שימוש באמצעי הדמיה מתקדמים דוגמת מכשיר OCT.
בדיקת זו נמצאה כבדיקה הרגישה והחסכונית ביותר לאבחון גלאוקומה. היא גם נחשבת לפשוטה לביצוע באופן יחסי, אם כי עדיין חשוב לפנות כמובן למומחה לתחום. חוקרים מסכימים כי בדיקת עצב הראייה היא חובה לשם אבחון מוקדם של גלאוקומה, אך לא מומלץ להסתמך רק עליה, אלא לשלב גם בדיקת לחץ תוך עיני שגרתית, בדיקות שדה ראייה ולעיתים גם בדיקות נוספות.
ובכל זאת… מה לגבי התסמינים?
אבחון גלאוקומה אך ורק על פי התסמינים הוא משימה מורכבת, מכיוון שפעמים רבות הם לא מופיעים או לא מספיק ברורים כאמור: לא סתם המחלה זכתה לכינוי המפוקפק "הגנב השקט של הראייה". בכל זאת, חשוב להבין מהם התסמינים שעלולים להעיד על התפתחות גלאוקומה, ולעיתים גם על שלב מתקדם יחסית של הבעיה. הרשימה של גלאוקומה תסמינים משתנה בהתאם לסוג הספציפי של הגלאוקומה. תיתכן ירידה בשדה הראייה ובחדות הראייה, כאבים בעיניים הנובעים מהלחץ התוך עיני המוגבר ועוד.
ההגדרה של המחלה מבין סוגי גלאוקומה צפויה להשפיע גם על האופן בו היא מתפתחת. בעוד שגלאוקומה רחבת זווית תתפתח בצורה הדרגתית וכמעט נטולת סימפטומים בשלבים הראשונים שלה, במקרה של גלאוקומה צרת זווית חריפה הפגיעה בראייה צפויה להיות חדה ופתאומית יותר ולכלול תסמינים דוגמת עיניים אדומות, כאבי ראש והקאות.
