המכונה גם ניוון מקולרי, Macular Degeneration, או ניוון רשתית, היא הגורם מס' 1 לפגיעה חמורה בראייה בקרב אנשים מגיל 50 ומעלה בעולם המערבי. ההערכות הן שבין 30 ל-50 מיליון איש בעולם המערבי סובלים כיום מניוון מקולרי, ועד 2050 צפוי שיעור הלוקים בה להכפיל את עצמו.
מטבע הדברים, המחלה מעלה שאלות רבות. הנה תשובות לשאלות הנפוצות ששואלים מטופלים.
מהי הפגיעה בניוון רשתית?
הרשתית היא רקמה עצבית דקיקה בחלק האחורי של העין שתפקידה להמיר את האותות הוויזואליים הנקלטים בעין לאותות עצביים ולהעבירם לעצב הראייה, ומשם ל"פענוח" במוח, עד לקבלת התמונה אותה אנו רואים.
מקולה נמצאת במרכז הרשתית והיא חלק קטן ממנה האחראי על ראייה חדה וממוקדת. הרשתית, והמקולה בתוכה, מוקפת בשכבת מגן – אפיתל הפיגמנט (RPE, retinal pigment epithelium). עם השנים נפגעת שכבת האפיתל והמקולה הולכת ונחשפת לפגיעות ולזיהומים. פגיעה במקולה, או ניוון שלה, מתבטאת בירידה בחדות הראייה ובשדה ראייה מטושטש.
באיזה גיל עולה הסיכון לניוון מקולרי?
כאמור, ניוון רשתית היא מחלה האופיינית לגיל מבוגר, והסיכון לה עולה עם הגיל. למעשה, הגיל הוא גורם הסיכון המרכזי לניוון של הרשתית. מבין גילאי 65 ומעלה נמצאו כ-10-7% הסובלים מן המחלה, שיעור שעולה לכ-20% בקרב בני 80 ומעלה. זו הסיבה שהמחלה נקראת גם ניוון מקולרי גילי (נמ"ג), או Age Related Macular Degeneration – AMD.
מה התסמינים הראשונים להופעת ניוון רשתית?
ניוון של הרשתית אינו כואב, כך שחולים רבים אינם מודעים למחלתם עד להחמרת הסימנים של ניוון רשתית.
התסמין המרכזי הוא פגיעה בראייה המרכזית, בעוד שהראיה ההיקפית לא נפגעת. פגיעה זו מתבטאת במספר מישורים:
- פגיעה ביכולת להבחין בפרטים.
- פגיעה ביכולת להבחין בהבדלים דקים בין גווני צבע.
- פגיעה בחדות הראייה, ביכולת להבחין בפרטים קרובים כמו בנהיגה או בקריאה.
- ירידה בניגודיות, המתבטאת בירידה באבחנה מדויקת של פרטים שאינם ברורים דיים במבט ראשון (למשל תמרורים או תווי פנים).
מה ההבדל בין ניוון מקולרי יבש לניוון רטוב?
החלוקה המרכזית של המחלה היא ל"יבש" (non neovascular) ול"רטוב" (neovascular), וההבדל בין שתי הצורות היא הופעת כלי דם הצומחים מתחת לרשתית.
בגרסה היבשה, בשל הפגיעה בשכבת האפיתל מצטברים על הרשתית משקעים שומניים, "דרוזנים" (drusens), הפוגעים במקולה ומעכירים את שדה הראייה. הצטברות הדרוזן מגבירה את הסיכוי להיווצרות רדיקלים חופשיים, המסכנים את הרשתית.
זוהי הצורה השכיחה של ניוון מקולרי והיא מתקיימת בקרב 80-90 אחוזים מהחולים.
בקרב 1-20 אחוזים של החולים בניוון מקולרי יבש עלולה המחלה להתדרדר לשלב הרטוב שלה. הזיהום או הפגיעה בשכבת האפיתל גורם למחסור בחמצן ברשתית. כדי "לפצות" על כך, מצמיח הגוף כלי דם חדשים מתחת לרשתית. דפנות כלי דם אלה חלשות ופגומות ולכן נוטות לדימום. חדירת הדימום לרשתית מתבטא בפגיעה קשה ומיידית בראייה העלולה לגרום לפגיעה קשה בראייה המרכזית.
מה הטיפול המקובל לניוון רשתית יבש?
הטיפול בגרסה היבשה של המחלה כרוך בשינויים באורח החיים ומעבר לאורח חיים בריא. למשל, עישון הוא גורם סיכון מרכזי למחלה, ולכן הפסקתו מתבקשת בשלב ראשון. גם לחץ דם גבוה נחשב גורם סיכון משמעותי, ושיפור מצב לחץ הדם עשוי להביא לתוצאות גם בניוון הרשתית.
בנוסף, מומלץ לצרוך ויטמינים ומינרלים מתאימים כדי לחזק את הגוף במאבקו נגד מחוללי המחלה. ויטמין C ו-E, בטא קרוטן, אבץ, לוטאין וזיאקסנטין הם נוגדי החמצון המובילים בהתמודדות עם ניוון רשתית. בעיקר יעילים נוגדי החמצון למניעת התדרדרות המחלה מהשלב היבש לרטוב.
ומה לגבי ניוון רשתית רטוב?
מאז 2006 נכנסו לשימוש 3 תרופות שעוצרות את היווצרות כלי הדם ברשתית. לעתים, הן מצליחות גם לצמצם את כמות כלי הדם הקיימים ובכך להחזיר את הגלגל לאחור ולשפר את הראייה.
הזרקות תוך עיניות – ובעיקר של אווסטין, לוסנטיס ואיליה (Avastin, Lucentis, Aylea) – מכילות נוגדן להורמון VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor). זהו הורמון גדילה האחראי על התפתחות כלי הדם, ועצירת פעולתו מונעת את התפתחותם ויצירת כלי דם חדשים.
האם אפשר להתעוור מניוון של הרשתית?
המחלה כמעט ואינה גורמת לעיוורון מוחלט אבל קיימת סבירות רבה לאובדן ראייה חמור ופגיעה רבה בראייה. כמחצית מהחולים בניוון רשתית רטוב בשתי העיניים יסבלו מפגיעה ניכרת בראייה ומקשיים בצפייה בטלוויזיה, זיהוי פנים, קריאה, נהיגה, התמצאות בשטח (כולל שטח מוכר) ועוד.
האם אפשר להחלים מהמחלה לגמרי?
החלמה מלאה נדירה, אבל ניתן בהחלט לשפר את מצבם של חולים. אבחון מוקדם, טיפול מתאים ואימוץ אורח חיים נכון עשויים בהחלט להחזיר לחולים יכולות כמו קריאה טובה, צפייה בטלוויזיה וקולנוע, ניגודיות טובה ועוד.
ניוון רשתית בגיל צעיר: האם גם ילדים צריכים להיבדק?
ניוון רשתית בקרב ילדים נדיר מאד, וכאמור הוא נחלתם הכמעט בלעדית של מבוגרים וקשישים. ילדים אינם צריכים להיבדק באופן תדיר, אלא אם כן הם מתלוננים על פגיעה כלשהי בראייה.
האם לניוון רשתית קיים מקור גנטי?
לאחרונה נחקר הקשר בין גנטיקה לניוון רשתית. נמצא כי מספר מוטציות הקשורות בשני גנים קשורות בהופעת המחלה. ישנן בדיקות מיוחדות, המתקיימות כיום גם בארץ, המגלות נשאות של המוטציות הללו.
יש לציין כי נשאות של המוטציות הללו מייתרת את הצורך להלעיט את הגוף בוויטמינים ומינרלים, כיוון שהופעת המחלה אינה קשורה בזיהום או בפעולת רדיקליים חופשיים, אלא כאמור בפגם גנטי.