אין אדם יודע מה נכון לו בחיים בעיקר עם התבגרותו בצעדו במשעול החיים אל תקופת הזקנה.
בי, הפגיעה המשמעותית היא בראייה שהולכת ונחלשת. אני בן שמונים וההתדרדרות המשמעותית בראייתי החלה לפני כשלושים שנה – לאט לאט, בצעדים איטיים.
אז כיצד אני מתמודד עם לקוּת הראייה שלי?
ראשית, עלי לציין שמדובר בי אישית ואת שאביא הוא שלי ותמיד יש לזכור את אשר אמר הרמב"ם: "אין חולה אחד דומה למשנהו".
בתחילת הדרך, כאשר רק גיליתי רמות גבוהות של לחץ תוך עיני נהגתי בעצת הרופא לטפטף טיפות לעיניים והלחץ התוך עיני נשמר נורמלי מאז ועד היום. אט אט הרגשתי שהראייה נחלשת. כך בדרך שאינה מובנת לי איבדתי את ראייתי בעין שמאל ונותרתי רק לראות בעין ימין.
כאשר הראייה נחלשה מאוד, בשל גלאוקומה, עד כדי כך שהיה סיכון שאנהג, החזרתי בשנת 2002 את רשיון הנהיגה שלי והפסקתי לנהוג. אבל תמיד – עד היום – המשכתי לכתוב ואני כותב ספרים. לשם כך אני נעזר במערכת הגדלה שבסיועה אני יכול לקרוא. אמנם לא בשטף, אך אני קורא וכותב.
מזה 6 שנים אני מטופל על ידי איתי שרף, מרפא סיני, מומחה לעיניים. טיפול בגלאוקומה אצל איתי נערך באמצעות דיקור וצמחי מרפא סיניים שונים. הדיקור אחת לשבוע, צמחי המרפא הסיניים אני לוקח מדי יום ביומו.
אני מקפיד ללכת למועדון "בריכת גורדון" לשחות ולהשתתף בשיעורי פלדנקרייז.
הישיבה מול הים עושה לי טוב מאד. אותה אני עושה מספר פעמים בשבוע.
אינני קורא עיתונים ולא צופה בטלוויזיה.
אני מאוד אוהב את השגרה.
האוכל שלי נטול בשרים מכל סוג שהוא.
מדי יום אני לוקח, עם בוקר, כמוסות של פירות, ירקות, פירות יער – שרוכזו בשיטת הליאופיליזציה ובכך מכילים את כל תכולת הצמח.
סיגלתי לעצמי הליכה איטית על מנת להימנע מהתקלות בבליטה כזו או אחרת במרצפות או ברצפת עץ ובכלל.
על מנת להביא את העיניים לרגיעה, בזמן שאין אני קורא או כותב, אני שוכב ועוצם עיניים, לעיתים שוטף אותן במים טרם אשכב.
אני יכול לומר שעיקר עיסוקי ומה שמחזיק אותי בחיים "נורמליים" הוא כתיבת ספרים. זה נותן לי כוח לחיות במצב שבו אני נמצא במדרון החיים.
אכן, חיים לא קלים אבל זה-מה-שיש.
היו בריאים!!!
מאת פרופ' אבשלום מזרחי
