עם "Clear Vision" סדרת טיפולים יעילה במחלת אובאיטיס רואים תוצאות.
אובאיטיס, או "דלקת ענביה", היא מחלה דלקתית תוך עינית אשר פוגעת באוביאה. האוביאה ("ענב" בלטינית) היא החלק הפנימי של העין הנמצא בין החלק הלבן (סקלרה) ובין הרשתית. האוביאה כוללת את הקשתית (צבע העין), הגוף הצילארי (השריר שמאחורי הקשתית) והדמית, הרקמה התומכת ברשתית. במחלה של דלקת עלולים להיגרם תסמינים שונים, ובהיעדר טיפול הראייה ניצבת בפני סכנה מוחשית.
סוגי אובאיטיס
מחלת האובאיטיס אינה הנפוצה במחלות העיניים. שכיחותה נעה על פי ההערכות בין כמה עשרות או מאות מקרים לכל 100,000 איש.
המחלה עלולה לפגוע בחלקים שונים של האוביאה ועל כן מחלקים אותה למספר מחלות שונות:
אובאיטיס קדמית – הדלקת מערבת את הקשתית ו/או את הגוף הציליארי. זו הצורה הנרכשת והשכיחה ביותר של המחלה, אשר אחראית לכ-70-65% מן המקרים, בעיקר בגילי 50-20 אך לעיתים גם אצל ילדים.
הגורם המרכזי של אובאיטיס קדמי הוא נגיף ההרפס, ולעיתים תרופות שאדם נוטל לטיפול במחלות שונות (דוגמת איידס) הן שגורמות לסיבוך. במסגרת אובאיטיס קדמית עלולים להיגרם כאבים, פגיעה בראייה, אודם בעין, רגישות לאור, שינוי במבנה האישון או בצבע הקשתית ועוד.
אובאיטיס אמצעית – כאן הדלקת נמצאת מאחורי הגוף הציליארי ומערבת את הזגוגית או היקף הרשתית. אחראית לכ-20-10% מהמקרים. באובאיטיס אמצעית ניתן לראות גם נקודות צפות בשדה הראייה, שמקורם בתאי דלקת וחלבונים הנמצאים בתוך זגוגית העין.
אובאיטיס אחורית – מחלה הערבת את הרשתית ו/או את הדמית. אובאיטיס אחורי הוא הסוג הפחות שכיח של המחלה, שנגרם עקב מחוללים זיהומיים, פטרייתיים, פרזיטריים או חלק מהמחלות האוטואימוניות.
לבסוף, ישנה גם צורה של המחלה המערבת את כל החלקים שנזכרו לעיל (כלומר דלקת קדמית, אחורית ואמצעית), וצורה נוספת בשם סקלריטיס המערבת אך ורק את הלובן הקדמי או האחורי.
מהם הגורמים לדלקת?
על פי הגישה המערבית, נהוג לחלק את הגורמים לאובאיטיס לשתי קבוצות עיקריות. הראשונה היא אובאיטיס זיהומית, שכמו שאפשר להסיק משמה – נגרמת כתוצאה מחשיפה של העין לגורם מזהם, דוגמת חיידק או טפיל. אובאיטיס שאינו על רקע זיהומי, הסוג המרכזי השני, נגרם בעיקר עקב מחלות ומצבים רפואיים שונים.
כך או כך יש למחלה מספר גורמים עיקריים:
- גורמים אוטואימוניים – כאשר תאי הגוף מתחילים לתקוף את עצמם מסיבות שונות
- הסתבכות של מחלות כלליות שונות – דוגמת דלקות פרקים, מחלות מעיים או טרשת נפוצה
- חוסרים תזונתיים – בהקשר הזה ניתן לציין מחקר שהראה שמחסור בוויטמין D הוא גורם סיכון מרכזי לאובטיאיס
- זיהומים שונים ובהם נגיפים כגון הרפס, שחפת או עגבת
- פטריות, כדוגמת קנדידה או אספריגלוס
- ניתוח עיניים או פגיעה אחרת בעין – במקרה כזה המחלה באה לידי ביטוי בעין אחת בלבד
- מחלות ממאירות שאינן בעלת אופי דלקתי, כמו למשל לוקמיה, לימפומה או גידולים עיניים
אובאיטיס תסמינים עיקריים
ישנם מספר סימנים מקדימים למחלת אובאיטיס, אותם רצוי לבדוק מבעוד מועד על מנת לאבחן את המחלה ולהתחיל לטפל בה בהקדם האפשרי. הרשימה של אובאיטיס תסמינים כוללת בין השאר:
- כאב בעין
- כאבים בעין המלווים בפוטופוביה (רגישות לאור)
- ירידה בחדות הראייה
כאשר מתגלה אחד מן התסמינים האלו, ובעיקר לאחר או במקביל להופעת אחת מן המחלות שהוזכרו בסעיף הקודם, רצוי לגשת ולהיבדק במהירות האפשרית. הסיבה היא שלעיתים קרובות המחלה עלולה לשוב ולהתפרץ באחת מן העיניים או בשתיהן, כך שמי שלא מאבחן את הבעיה ומטפל בה עלול לסבול מהידרדרות של הראייה ומסיבוכים שונים.
במקרים החמורים ביותר של המחלה, היא עלולה לגרום לעיוורון. עובדה זו מעידה יותר מכל על דרגת המורכבות שלה. השכיחות של דלקת ענביה היא מצומצמת ביחס לבעיות ולמחלות עיניים, ובכל זאת כעשירית ממקרי העיוורון בארצות הברית נובעים ממנה.
אבחון הבעיה
כדי לאבחן בצורה נאותה את המחלה נדרשת אנמנזה מקיפה באופן יחסי. אבחנת המחלה לוקחת בחשבון את התסמינים הנובעים ממנה, ומנסה להתחקות אחר גורמים אפשריים שעלולים להסביר אותה. בין המשתנים שעשויים להילקח בחשבון במשוואת האבחון של דלקת ענביה בולטים גיל, מוצא אתני, הרגלי מזון ושתייה, מגע עם בעלי חיים, פעילות מינית ועוד.
לאחר שכבר חושדים בסוג הספציפי של אובאיטיס, נדרשת ברוב המקרים סקירת מערכות מלאה כדי לאבחן את המחלה באופן מדויק. בשלב הזה עשויות להיכנס לתמונה בדיקות הדמיה לעין (דוגמת OCT או US), צילום רנטגן, בדיקת דם מקיפה, בדיקת שתן, תבחין מנטו, הדמיית ראש (בדיקת MRI) ועוד.
את האבחון חשוב לבצע כאשר כבר מבחינים בתסמינים בעין אותם אפשר לייחס, בין השאר, להופעת הדלקת. אנשים בקבוצת סיכון מוגבר למחלה – דוגמת ילדים ומבוגרים הסובלים מאותן מחלות ומצבים רפואיים המגדילים את הסיכוי לאובטאיטיס – רצוי שיגשו לקבלת אבחון באופן תקופתי.
מידע נוסף (באנגלית) על אבחון המחלה תמצאו כאן.
הטיפול באובאיטיס על פי הגישה המערבית
הגישה המערבית של טיפול באובאיטיס מבוססת על כמה כלים טיפוליים עיקריים, שעשויים להביא להפחתה בדרגת העוצמה של התסמינים הקיימים במסגרת ההתקף הדלקתי, ולנסות ככל שניתן להקטין את הסיכויים להופעת ההתקף הבא בעתיד הקרוב.
זה מתחיל עם מתן טיפות סטרואידים, במינון שונה הנקבע בין השאר בהתאם לסוג המחלה ולדרגת החומרה שלה. במקביל נהוג לשלב טיפות המשתקות את השריר הציליארי ומרחיבות את האישון, ובכך מקלות על הכאבים וההידוק של הקשתית לעדשה. בדרך זו ניתן להגיע למצב שבסופו של דבר, יורדת רמת הדלקת ונמנעים הנזקים חמורים ביותר של השלבים המאוחרים של המחלה. חשוב להדגיש שטיפול מקומי בטיפות אינו יעיל עבור אובאיטיס אחורית או אמצעי.
במהלך השנים, נכנסו לתמונה גם תרופות הפועלות על בסיס ביולוגי: למשל נוגדי TNF אלפא או נוגדנים ללימפוציטים סוג B. תרופות אלה מבוססות על חלבון אותו מייצרים בתנאי מעבדה, על מנת ליצור מצב בו הוא דומה באופן כמעט מוחלט לחלבון המקביל הקיים בגוף האדם באופן טבעי.
שילוב בין כמה שיטות טיפוליות הוא בהחלט בגדר אפשרות, כשבשנים האחרונות רואים יותר ויותר מטופלים הבוחרים לשלב טיפולים מהקשת הרחבה של הרפואה הסינית להתמודדות עם הקשיים.
ואפשר גם אחרת – טיפול טבעי ברפואה סינית
הטיפול במחלה באמצעות עקרונות רפואת העיניים הסינית משתלב בשלב הראשון במקביל עם הטיפול הקונבנציונאלי ולא במקומו, זאת בהנחה שהמטופל מקבל טיפול תרופתי. שימו לב שיש מקרים בהם מטופלים מגיעים טרם הטיפול התרופתי. גם להם ניתן לעזור ולטפל בסימפטומים שנשארו מהתקפים קודמים, ובמקביל למנוע התפרצויות חדשות.
בשלב זה תפקיד המטפל למנוע את התסמינים האקוטיים והחריפים יותר של המחלה. בהמשך, כאשר החולה אינו סובל יותר מהסימפטומים למשך זמן מה, המטרה הבאה היא הפסקה הדרגתית של הסטרואידים על ידי הרופא המטפל ללא התפרצויות חדשות. לאחר זמן נוסף, בו המטופל אינו זקוק עוד לטיפול התרופתי אלא מטופל אך ורק בקליניקה, נדרשת הגעה לשלב בו יוכל להפסיק כל טיפול מבלי לסבול מהתפרצויות וכך לשמור על איכות חיים גבוהה.
תוכנית הטיפולים נבנית בהתאמה אישית לאחר אבחון מלא. עיקרון זה מושתת על מיקום המחלה, סימפטומים ישירים שלה וסימפטומים משניים, אם ישנם. הטיפול כולל בין היתר דיקור סיני בעל פרוטוקול ספציפי למחלות עיניים, שימוש בצמחי מרפא והמלצות תזונתיות.
