כיצד פועלת העין?

העיניים משמשות לנו כחלון דרכו אנו רואים את העולם. כשמונים אחוזים מהמידע המגיע למוח מגיע דרך העיניים, וזו כנראה הסיבה לכך שאנו מסתמכים על חוש הראייה שלנו יותר מאשר על כל חוש אחר. זו כנראה גם הסיבה לכך שפגיעה בראייה, יותר מפגיעה בכל חוש אחר, גורמת לפגיעה ממשית באיכות חיינו ולתחושה של חוסר אונים.

העין נחשבת לאיבר המדהים והמתוחכם ביותר בגוף. למרות מימדיה הקטנים, היא כוללת בתוכה חלקים רבים, אשר יחדיו מבצעים את המשימה הכה מורכבת של הראייה.

כיצד מתבצע תהליך הראייה?

העין עובדת באופן הדומה למצלמה. קרני אור המגיעות מעצם או דמות נכנסים לעין, ראשית דרך הקרנית – הכיפה השקופה בחלק הקדמי של העין, שם הן נשברות וממשיכות פנימה דרך האישון, חור עגול במרכז הקשתית.

הקשתית (החלק הצבעוני של העין) הינה טבעת שרירים המכווצת ומרחיבה את האישון בהתאם לרמת התאורה, כדי לווסת את כמות האור הנכנסת לעין. כאשר האור בהיר מספיק האישון מתכווץ וכאשר האור עמום האישון מתרחב ומאפשר לכמות גדולה יותר של אור להיכנס פנימה. קרני האור העוברות דרך האישון מגיעות לעדשה, רקמה אלסטית שקופה השוברת את קרני האור וממקדת אותן על הרשתית.

העדשה נמצאת בתוך הגוף הזגוגי, חומר שקוף דמוי ג'לי הממלא את חלל העין ונותן לה את צורתה. שרירי הראייה המצויים בצידי העין מאפשרים לעדשה לשנות מעט את צורתה וכך למקד עצמים או דמויות על הרשתית ממרחקים שונים. יכולת זאת מאפשרת את הראייה התקינה הן מקרוב והן מרחוק.

הרשתית הינה שכבה עצבית רגישה לאור הנמצאת בחלק הפנימי של גלגל העין. הרשתית מכילה תאים קולטי אור, הנקראים קולטנים. הקולטנים נחלקים לשני סוגים: מדוכים (cones), המרוכזים במרכז הרשתית ואחראים על ראיית היום, ראיית צבעים ועל חדות הראייה, וקנים (rods), הנמצאים בהיקף הרשתית ואחראים על ראיית הלילה ועל הראייה ההיקפית.

במרכז הרשתית נמצאת המקולה (macula), ובמרכזה נמצא הכתם הצהוב (פוביאה), בו נמצא הריכוז הגבוה ביותר של מדוכים המספקים את הראייה המרכזית החדה. הקולטנים ממירים את אנרגיית האור לאנרגיה חשמלית ואימפולסים אלקטרו – כימיים נשלחים לעצב הראייה. עצב הראייה משדר את האימפלוסים למוח, שהופך אותם לתמונה.

אם נשתמש שוב בדימוי המצלמה, ניתן להשוות את הרשתית לסרט הצילום של המצלמה. אם סרט הצילום יפגע או ישתבש לא ניתן יהיה לראות תמונות בשום אופן. כך גם הרשתית, כל פגיעה או בעיה בתפקודה יובילו לפגיעה חמורה בראייה.

ראיית העומק והראייה התלת מימדית מתקבלות על ידי חיבור האותות שמגיעים משתי העיניים למוח. את העיניים מניעים שישה שרירים אשר במצב תקין עובדים בתיאום ומניעים את העיניים יחד. כאשר העיניים אינן מאוזנות, התמונות המתקבלות במוח אינן זהות והמוח לומד להתגבר על כך על-ידי התעלמות מהאותות שמגיעים מאחת העיניים.